פדיון נפש

סגולה לפדיון נפש

פְּלָאוֹת עֵדְו‍ֹתֶיךָ; עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
 פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר;  מֵבִין פְּתָיִים.
 פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה: כִּי לְמִצְו‍ֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.
 פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי-- כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
 פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.
 פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ.
 פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ; וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ.
 פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי--עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.
דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי; חַיֵּנִי, כִּדְבָרֶךָ.
דְּרָכַי סִפַּרְתִּי, וַתַּעֲנֵנִי; לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
דֶּרֶךְ-פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי; וְאָשִׂיחָה, בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
דָּלְפָה נַפְשִׁי, מִתּוּגָה; קַיְּמֵנִי, כִּדְבָרֶךָ.
דֶּרֶךְ-שֶׁקֶר, הָסֵר מִמֶּנִּי; וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי.
דֶּרֶךְ-אֱמוּנָה בָחָרְתִּי; מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי.
דָּבַקְתִּי בְעֵדְו‍ֹתֶיךָ;  ה', אַל-תְּבִישֵׁנִי.
דֶּרֶךְ-מִצְו‍ֹתֶיךָ אָרוּץ: כִּי תַרְחִיב לִבִּי.
יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי; הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְו‍ֹתֶיךָ.
יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ: כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
יָדַעְתִּי ה', כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ;וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.
יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי--כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה: כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי; אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ; וידעו (וְיֹדְעֵי), עֵדֹתֶיךָ.
יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.
וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ ה'; תְּשׁוּעָתְךָ, כְּאִמְרָתֶךָ.
וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר: כִּי-בָטַחְתִּי, בִּדְבָרֶךָ.
וְאַל-תַּצֵּל מִפִּי דְבַר-אֱמֶת עַד-מְאֹד: כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, יִחָלְתִּי.
וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד-- לְעוֹלָם וָעֶד.
וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה: כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, נֶגֶד מְלָכִים;  וְלֹא אֵבוֹשׁ.
וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
וְאֶשָּׂא-כַפַּי--אֶל-מִצְו‍ֹתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי; וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ
נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה-- לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;  ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה; וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
 נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד; וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם: כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ-- לְעוֹלָם עֵקֶב.
 

 


 תפילה לפדיון נפש

מתוך ספר "ליקוטי תפלות"   –   שער התפילות והבקשות

  
 
יהי רצון מלפניך שימתקו הדינין והגבורות הקשות מעל  (פלוני בן פלונית) על-ידי פלא עליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים ופשוטים שאין בו תערובת דין כלל.
מלך גואל ומושיע, פודה ומציל ומפרנס ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה. רחם על החולה (פלוני בן פלונית) ופדהו מהרה מכל הצרות ומכל מיני חלאים ויסורין ומכאובים ומחושים. ותמתיק ותבטל כל הדינים מעליו בזכות המעות שנתן לידי כאילו הגיע המעות לידי הצדיקים הקדושים שיודעים לעשות פדיון ולהמתיק ולבטל הדינים על-ידי שלוקחים בידם המעות שבו אחיזת הדינים. כי אני מוסר ידי וכל כונת לבי ודעתי עליהם. ויהיה עשיתי כעשיתם וידי כידם ופי כפיהם. והם יכונו בעדנו לטובה לעשות פדיון כראוי על ידי המעות הזה שבא לידי. וימתיקו ויבטלו כל הדינים מעל (פלוני בן פלונית) בשרשן העליון שבבינה עילאה. ויהיו נמתקין הדינים שבזה העולם העשיה על-ידי השלשה ידים שביצירה שעולים מ"ב (מ"ם בי"ת) שהם שם מ"ב (מ"ם בי"ת) שבראשי תבות של תפילת רבי נחוניא בן הקנה. שהוא: אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה. קבל רינת עמך שגבנו טהרנו נורא. נא גיבור דורשי יחודך, כבבת שמרם. ברכם טהרם וחמי צדקתך תמיד גמלם. חסין קדוש ברב טובך נהל עדתך. יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדשתך. שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות. ברוך שם כבוד מלכותו, לעולם ועד.ובעולם הבריאה יהיו נמתקין הדינין על-ידי השלשה ידים שהם שני שמות (אהי"ה יה"ו) שעולים מ"ב (מ"ם בי"ת) אותיות. אנא רחם. מלא רחמים. רחם על החולה הזה (או: על האיש הזה, אם הוא בשאר צרה, רחמנא ליצלן), ותעורר כל השלשה ידים שבבינה עלאה שבכל השלשה עולמות: אצילות, בריאה יצירה שהם יד הגדולה. יד החזקה, יד הרמה. ועל-ידי זה תמתיק ותבטל כל הדינים שבזה עולם העשיה. מעל החולה הזה ומכל ישראל. ותפדה אותו מהרה מכל הצרות וכל הדינים שגזרו עליו אפלו אם הוא אחר גזר-דין. ותשלח לו מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל. ותורני ותלמדני בכל עת שיביאו לי מעות על פדיון, שאזכה לידע ולכון האמת. כמה וכמה מעות צריך האיש הזה ליתן בשביל פדיונו כפי הדינים הנאחזים בו. גם תרחם על המביא הפדיון שלא יהיה קמצן ויתן כפי מה שצריך לתן באפן שיצאו ממנו כל הדינים ויגיעו ויעלו להשלשה ידים העליונים הקדושים. ויהיה נמתק בשרשן העליון שבבינה עלאה. כי גלוי וידוע לפניך שאין אתי יודע עד מה איך להתנהג בזה. רחם מלא רחמים על הדור העני הזה, אשר אין מי יעמד בעדנו. רחם על כלל ישראל ועל החולה הזה ותמתיק ותבטל כל הדינים מעליו ומעל כל ישראל ותרפאהו מהרה רפואה שלמה ותחלימהו ותחיה ותשיבהו לאיתנו בקרוב. ותעורר לבו שישוב אליד באמת מהרה ותמלא עליו כחמים כי אתה הוא בעל הרחמים.פדה אלקים את ישראל, מכל צרותיו: כי אין לנו על מי שהשען כי אם על אבינו שבשמים, כמו שכתוב: יחל ישראל אל-ה, כי-עם-ה החסד, והרבה עמו פדות: והוא יפדה את ישראל, מכל עונותיו: אמן כן יהי רצון
 
 
 


הוֹרֵנִי ה', דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ; וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
הֲבִינֵנִי, וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ;  וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.
הַדְרִיכֵנִי, בִּנְתִיב מִצְו‍ֹתֶיךָ: כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.
הַט-לִבִּי, אֶל-עֵדְו‍ֹתֶיךָ;  וְאַל אֶל-בָּצַע.
הַעֲבֵר עֵינַי, מֵרְאוֹת שָׁוְא;  בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
הָקֵם לְעַבְדְּךָ, אִמְרָתֶךָ--  אֲשֶׁר, לְיִרְאָתֶךָ.
הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי: כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.
הִנֵּה, תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ;  בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.
נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה-- לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;  ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא ה;  וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
 נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד;  וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי; וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם: כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ-- לְעוֹלָם עֵקֶב.
פְּלָאוֹת עֵדְו‍ֹתֶיךָ; עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
 פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; מֵבִין פְּתָיִים.
 פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה:  כִּי לְמִצְו‍ֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.
 פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי-- כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
 פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ; וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.
 פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם; וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ.
 פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ;  וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ.
 פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי-- עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ
שָׂרִים, רְדָפוּנִי חִנָּם; ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ), פָּחַד לִבִּי.
שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ--כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב.
שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה; תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
שֶׁבַע בַּיּוֹם, הִלַּלְתִּיךָ-- עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ; וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְך ה'; וּמִצְו‍ֹתֶיךָ עָשִׂיתִי.
שָׁמְרָה נַפְשִׁי, עֵדֹתֶיךָ; וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ, וְעֵדֹתֶיךָ: כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.